בעומק של הפצע שלי
אמרת לי אתמול בטלפון
שאמא שלך נזקקה לאהבתך
ואתה
הרגשת אשם
שלא יכולת לתת לה את מה שהיא צריכה
אכזבת אותה
ואכזבת את אבא
מאז אתה מסתובב בעולם
עם תרמיל של אשמה על כתפיך
כועס על אמא שתלויה בך
מגלם את הגבר הכי לא נגיש בעולם
וגורם לנשים להזדקק לך
כי רק ככה אתה מרגיש אהוב
ואני שמונה שנים
מצביעה עליך ואומרת
היי, אתה פוגע בי
כשאתה מתערבב איתי ככה
ומשליך עליי את כל התסביך שלך עם נשים
אני יצור רגיש
זה כואב לי נורא
אתה מתבונן עליי
ורואה את האמא שבתוך הראש שלך
ואת כל הנשים
שאכזבת
מרגיש שאתה נכשל
שוב ושוב
בלתת לי את מה שאני צריכה
ואני
כל מה שאני צריכה
זה עדינות
רגישות
הכרה בפגיעה
אהבה בלי תנאים
ואני יודעת
שלא יכולת לתת לי את מה שאני צריכה
אתה אומר לי
אני מוגבל
ואני יודעת
אני רואה
למדתי לתת את זה לעצמי
וחלק מהריפוי הזה
הוא לתת לעצמי את האישור
להתבטא מולך
לא לחסוך ממך את המילים שלי
אפילו שאני יודעת שאני לוחצת לך על הפצע
וזה לא מתוך מקום של אגו
זה לא כי אתה התחלת אז אני מחזירה לך
זה חשוב לי שתבין
שהביטוי שלי הוא קריטי לקיום שלי
ואני יודעת כמה המילים שלי מפחידות אותך
אני מבינה שזה לא נעים
אבל אני לא עושה את זה כדי לפגוע בך
ועם זאת, זה פוגע
אנחנו עושים עבודת צל
וזה אומר להסכים לפגוש הכל
להתבונן לשדים עמוק בעיניים
ואני מאמינה
ששנינו גדלים מכל הסיפור הזה
לומדים לנשום לתוך הכאב
ולהישאר נוכחים באהבה
עם כמה שזה כואב עכשיו
