קמתי בבוקר עם שטף דם שלא זכור לי מיום האתמול
זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי
אני יודעת שבלילה השדים מחבקים אותי חזק חזק
ומשאירים עליי סימן
שלא אשכח את המפגש
גם אם אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים
הגוף מעיד שכך קרה
טיילתי הרחק הרחק מכאן
איפה זה כאן? איפה זה שם?
הגבול בין המציאות לחלום מטושטש כל כך
ישנתי המון שעות
ואני זוכרת בקושי חלום אחד
אבל הגוף שלי זוכר הכל
איפה הייתי כל הזמן הזה? ומה עשיתי?
איזה קרבות אני נלחמת כשהתודעה שלי נודדת?
פוקחת את העיניים
הדבר הראשון שאני רואה זה את הים
מתבוננת בכחול הגדול
ורואה את דמותך משתקפת מתוכו
דמעות זולגות מתוך עיני
רק מהמחשבה על ההוויה שלך
כל כך טהורה
אני רוצה ללטף אותך
בשיא העדינות
כל תא ותא בגוף היפיפה שלך
אישה אלוהית
אני רואה את דמותך בעיני רוחי
והלב שלי כמעט מתפוצץ מרוב אהבה
שאני באמת מפחדת שהוא עלול לצאת מהמקום ולהגיע עד אלייך
היכן שלא תהיי
כל כך קרובה וכל כך רחוקה
בפעם האחרונה שנפגשנו רקדת על הבמה
השחקנית הראשית בהצגה של חייך
כל כך כל כך יפה
שנגמרות לי המילים
ואני הופכת למים
ים של דמעות
הלוואי שיכולתי לקיים את האהבה הזאת על פני האדמה
הלוואי שכשהיית איתי יכולתי לשקף לך עד כמה את ראויה
להיות הכי אהובה
הלוואי שיכולתי להחזיק לך מרחב
להיות מיכל לכל מה שיש בך
כל הכאב שאת נושאת ברחמך
הלוואי שיכולתי למוסס אותו באהבתי
להראות לך שמותר לך גם להיראות
במקום הכי אינטימי בתוכך
הילדה הקטנה שלמדה איך לאהוב את כולם
להיות קרן האור של העולם
ורק את הכאב העצום שבה סגרה בחדר קטן וחשוך
שאף אחד לא יבחין
ואני כן ראיתי אותך
מהרגע הראשון
ולא ידעתי איך לפלס את הדרך
אז נתתי לך להיות קרן האור שלי
במחול השדים של חיי
והשארתי אותך לבד בחושך
לרקוד עם השדים שלך
הרבה מים עברו בנהר של החיים
מאז שנתיבי האהבה שלנו התפצלו
אני רואה אותך פורחת
מגלמת את עצמך בצורה הכי יפה שיכולתי לדמיין
ואיכשהו למרות המרחק הפיזי בינינו
אני מצליחה לזהות מבין הסדקים
את הילדה הקטנה בחדר החשוך
וכל מה שאני רוצה לעשות
זה לספר לילדה הזאת
שהיא המהות של הכל
וכל העולם מתבונן בה
ואומר לה בואי ילדה אהובה
צאי אל האור
את לא תישרפי
ואולי הילדה הזאת
היא בעצם אני
