עליי
נעים מאוד, לושקין, הנוודית היחפה.
אני גרה כרגע בתל אביב, עם בן זוג שהוא אהבת חיי, שמו בישראל דניאל ובשבילי הוא תות.
הכרנו בבית ספר למשחק ושנינו סטודנטים למשחק בשנה ג׳, בימים אלה אנחנו עובדים על הצגה בשם ״ציד המכשפות״.
עבורי המשחק זה האינטגרציה של כל הדברים שלמדתי ואני מתרגלת בחיי היום יום. עבודה עם הנפש, מודעות, גוף, תנועה, מילים. החיים הם משחק, העולם הוא מגרש משחקים. דרך האינטימיות שלי עם עצמי ועם העולם אני מגלה מי אני בכל רגע מחדש.
המשחק מאפשר לי לחשוף בעצמי חלקים שלא באים לידי ביטוי בחיי היום יום, דרך הדמויות שאני מגלמת.
אני חוקרת אינטימיות. עבורי כל מפגש שלי עם העולם הוא חלק מהמחקר, וזה הופך את החיים למאוד מעניינים.
אני אוהבת לצלול לעומקים עם בני אדם שאני פוגשת במסע שלי, להבין את הדינמיקה לעומק ולתקשר בכנות ראדיקלית. זה מאתגר לפעמים ואפילו מאוד, אבל בעיקר יפיפה, לפגוש אנשים לעומק הנשמה, להסכים לעבור דרך הצללים עד שמגיעים אל האור.
זה עומד להישמע היפי, ואולי אני היפית (למרות שאני גם קצת שיפוטית כלפי היפים במיוחד כשאני מזהה מעקפים רוחניים), אבל עבורי החיים הם יצירת מופת, וכולנו אמנים של החיים.
אני מזמינה אתכם לצלול פנימה לתוך העולם שלי, ולגלות את העומק מאחורי המילים, ולא רק סיסמאות שנזרקות לחלל.
האתר הזה הוא הזמנה להיכנס לתוך העולם הפנימי שלי. אני חושפת את עצמי כאן במלואי. מראה את עצמי במגוון הפנים שלי.
הרבה דברים מעניינים אותי שלא בהכרח נראים קשורים.
בשבילי הכל קשור, וכל הכלים שאספתי ואני ממשיכה לאסוף בדרך נכנסים לתוך ארגז הכלים המיוחד שלי.
אני מאמינה שהאמנות של החיים היא לנוע בלי לדעת בדיוק לאן. להקשיב לאינטואיציה, הקול הפנימי שיודע מה נכון ברגע הזה, בלי הבטחה לגבי העתיד. זה מפחיד לפעמים, לא לדעת מה הכיוון. ללמוד כל מיני דברים בלי לדעת איזה צורה כל דבר שאני לומדת תתפוס בחיים שלי, אבל זה מה שהופך את החיים להרפתקה כל כך מרגשת עבורי, ואני מאמינה שלא רק עבורי.
זה פשוט משהו שלא כל כך לימדו אותי, שאפשר להיות הכל ביחד. ועם זאת להיות מאוד ספציפית, בייחודיות של מה שמעניין אותי באופן אישי, בכל רגע.
כל אדם הוא עולם. זה המסר שאני רוצה לבטא במרחב הזה – החיים הם מסע, וכל התפתלות בדרך – הרפתקה.
באנו לעולם הזה כדי ללמוד. לגלות מי אנחנו באמת. הלמידה הזאת היא לפעמים כואבת וקשה, אבל היא לא חייבת להיות ככה. אפשר להתפתח גם מתוך עונג, שמחה ואהבה. זה משהו שלקח לי הרבה זמן להבין. הייתי בוחרת בכוונה בדרך הקשה, כי האמנתי שזאת הדרך שלי להתפתח. בשנה האחרונה במיוחד, למדתי לשים דגש על העונג בתוך החיים שלי. להיות איפה שנעים לי. ללכת מאיפה שלא נעים לי. זה המהות של התנועה של הנוודית היחפה – חופש התנועה בתוך הגלים של החיים.
אני עדיין פוגשת כאב, כמו כל בן אדם, וזה מבורך כי לכאב יש הרבה מה ללמד והוא לא סתם מגיע. אבל אני כבר יודעת שאני לא חייבת את הכאב בשביל להתפתח.
וזה השירות שלי לאנושות – ללמד אנשים להתפתח מתוך עונג, על ידי אהבה עצמית בלי תנאים.
ברוכים הבאים לעולם שלי
~לושקין~