אני אוהבת לצאת למסעות לנבכי הנפש. זה הדבר שהכי מעניין אותי, ואני עושה את זה עם עצמי כל הזמן. זאת הסיבה שאני קוראת לעצמי הנוודית היחפה. 

עבורי, החיים האלה זה מסע, ואני הולכת עם רגליי היחפות ובכל רגע מגלה את עצמי מחדש.

אני אוהבת גם ללוות בני אדם במסע לתוך עצמם. תמיד אהבתי לעשות את זה, לקח לי זמן להבין שזה מה שאני עושה כשאני מקשיבה לעומק, ועוד יותר זמן להכיר בערך של המתנה הזאת בעולם. 

למדתי פסיכותרפיה טראנס פרסונלית, כדי ללמוד איך להשתמש בכוח של האהבה שלי כדי לעזור לאנשים לגלות את עצמם. העולם הזה הוא משחק של מראות, וכדי לראות את עצמנו אנחנו צריכים להתבונן במראה. ללוות אדם במסע ריפוי עצמי, זה להיות מראה מהדהדת לתהליך הפנימי שמתרחש. לשקף את מה שאני רואה, מגובה העיניים. 

אני שמה על עצמי כובע של מכשפה, ולא פסיכותרפיסטית, על אף שהשקעתי בלימודים וטיפלתי בעשרות אנשים. רוב האנשים לא כל כך יודעים איך להגיב כשאני מציגה את עצמי כמכשפה. אני מזמינה אתכם לקרוא עוד עליי, ועל הקסם שלי – אברא כאדברא, כדי להבין יותר לעומק למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאני מכשפה. אני משתמשת בכלים שרכשתי במהלך שנות לימודיי, ויוצרת מרחב בטוח ומאפשר עבור הלקוחות שלי, וגם מאפשרת לעצמי להתבטא בחופשיות; בעדינות וקשיבות לסיטואציה, אני משקפת את מה שאני רואה, גם כשמדובר באזורים שלא כל כך נעים להסתכל עליהם. 

יצרתי שני סוגים של מסעות, ויש כרגע עוד מסע שמתהווה בתוכי, ואני אפרסם אותו כאן. אבל חשוב לי לומר לפני שאתם מתעמקים במסלולים שאני מציעה, שמדובר באבני דרך מאוד כלליות. כל מסע נראה אחרת לגמרי, והוא דינאמי ומשתנה לפי האדם שצועד בדרך. אבני הדרך עוזרות לי ולאדם שאותו אני מלווה, לדעת לאיזה כיוון אנחנו הולכים. אנחנו לא יודעים מה נגלה כשנצעד בדרך, ואבני הבניין הם כמו העוגנים שעוזרים לנו לדעת את כיוון התנועה ולהגיע בסוף המסע לנקודה שבה נפתח בתוכינו שער לעבור לשלב הבא באבולוציה של עצמנו, ולגלות מה רוצה להיוולד מאיתנו.